ש"י גיל פרוייקטים בע"מ נ' בן חמו אליהו ז"ל - בשם בנו אדי בן חמו ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית לתשלום סכום של 60,790 ₪, בטענה כי הנתבעים חייבים לתובעת תשלום הפרשי תמורה, בגין חוזה מכר של מגרש, שנחתם בין התובעת למנוח ביום 19.5.2000 (להלן: "חוזה המכר").

החוזה מתייחס למגרש בשטח של 240 מ"ר, הממוקם ברחוב אביי 14 באשדוד (להלן: "המגרש").

רקע בתמצית:

התובעת ומר אליהו בן חמו ז"ל (להלן: "המנוח" ו/או "אליהו") חתמו על הסכם לרכישת המגרש, ביום 19.5.2000. במעמד חתימת ההסכם, חתם המנוח על התחייבות כלפי התובעת, לפיה זכויות הבנייה המוקנות על-פי חוזה המכר הינן בניית שטח עיקרי של 160 מ"ר ו- 33 מ"ר לטובת שטחי שירות. עבור כל מטר ריבוע נוסף של בנייה, מעבר לזכויות האמורות, התחייב המנוח לשלם לתובעת, סך השווה ל- 110$ (דולר ארה"ב). המנוח התחייב לשלם את סכום התוספת, במועד בו יגיש בקשה לבנייה נוספת (להלן: "ההתחייבות").

ביום 28.12.2000 קיבל המנוח היתר בנייה, כששטח הבנייה הוא 251.05 מ"ר שטח עיקרי (להלן: "היתר הבנייה"). בהתאם להתחייבות, לטענת התובעת, חייב היה המנוח לשלם לתובעת סכום של 10,015.5$, בגין הבנייה הנוספת שהיא בשטח 91.05 מ"ר.

המנוח לא שילם לתובעת את הסכום האמור.

המנוח נפטר ביום 25.12.2004. בהתאם לצו קיום הצוואה מיום 20.6.2005, יורשיו הם הנתבעים 2-10. בהתאם לסימן ד' בפרק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") היורשים הם חליפיו של המנוח ונכנסים בנעליו.

בדצמבר 03', הגיש המנוח, יחד עם אחרים, תביעה נגד עיריית אשדוד וכנגד התובעת, להשבת תשלום אגרות והיטלים אשר שולמו על ידי התובעים שם, בגין מגרשיהם לעיריית אשדוד. לטענת התובעת, כפועל יוצא מהגשת התביעה הנ"ל, הובא לידיעתה בתחילת שנת 04', כי המנוח קיבל היתר בנייה ומהו היקף הבנייה הכלול בו. במהלך שנת 06', התובעת פנתה לעיריית אשדוד, כדי לקבל מידע לגבי היתר הבנייה, העירייה סירבה, ולאחר פנייה בהתאם לחוק חופש המידע, קיבלה התובעת את הנתונים. לאחר הבדיקה, עלה אצל התובעת חשד כי חתימת מנהלה על-גבי הבקשה להיתר בניה על מגרשו של המנוח, זויפה.

התובעת הגישה תביעה (בכתב תביעה מתוקן) כנגד העיזבון והנתבעים (להלן: "העזבון" או "הנתבעים").

טענות התובעת:

1. חתימתו של מנהל התובעת, מר יגאל גיל, על-גבי היתר הבנייה, זויפה במסגרת הבקשה להיתר שהגיש המנוח.

2. חובה היתה על המנוח לשלם לתובעת את הפרשי התמורה בגין הבנייה הנוספת.

3. המנוח ידע על חובתו לשלם את הפרשי התמורה, כאמור, ויש לדחות את טענת העיזבון, כי הוא רומה על-ידי התובעת, כאשר זו הציגה לו מצג לפיו רכישת המגרש כוללת את כל זכויות הבנייה ואין עליו להוסיף תשלום נוסף.

4. בהתאם למוסכם בין הצדדים, יצירת החוב העתידי מותנית אך ורק בפעולה שתעשה על ידי המנוח (קבלת היתר בניה בגין בניה נוספת) ולא בשום פעולה מאת התובעת, לרבות לא בתשלום כלשהו מטעמה.

5. קיים היגיון מאחורי החיוב בתשלום הנוסף, שכן התובעת יכלה לעשות שימוש ביתרת זכויות לגבי מגרשים שלא בנו עליהם מעל המוסכם בהתחייבות (ניוד זכויות הבנייה), ולכן אותן הזכויות הן בעלות ערך כלכלי.

6. הואיל והמנוח נפטר, לא הוגשה נגדו תלונה בגין הזיוף. עם זאת, כיוון שעל אותה הבקשה להיתר חתמה גם כלתו של המנוח, שהיא אשתו של הנתבע 7, מר אברהם בן חמו (הנתבע בתיק 1463/07, כנגדו וכנגד אשתו ניתן פס"ד בתובענה דומה עד כדי זהות – י.א.), הוגשה נגדה תלונה למשטרה בדבר זיוף חתימת מנהל התובעת. עוד טוענת התובעת, כי המנוח זייף, רימה ושיקר במטרה להימנע מתשלום על פי התחייבותו לתובעת.

7. במסגרת התביעה בתיק 1463/07 (להלן: "התובענה האחרת" או "התובענה המקבילה"), הודה מר אברהם בן חמו (נתבע 7 בתיק דנן), כי במועד החתימה הוסבר לו ולרעייתי הסבר היטב, כי יצטרכו לשלם בכל מקרה של בניה מעל השטח המוסכם בהתחייבות. עוד טוענת התובעת, כי מעדותו של הנתבע 5 (האח, יצחק בן חמו) עולה, כי הקניה של המנוח נעשתה בעקבות קניית הבן אברהם, כך שקרוב לוודאי שידע המנוח ידיעה ברורה את הזכויות המוקנות לו וכי יצטרך לשלם בגין הבניה הנוספת.

8. במסגרת הליך גילוי המסמכים, לא גילה המנוח את הגרמושקה המקורית, לפיה נתבקש היתר הבניה. אי הגשת מסמך מרכזי זה חייבת לפעול לרעתו, כאשר נטען כנגדו כי זייף את חתימת מנהל התובעת על גבי מסמך זה.

9. מדובר ביורשים יודעי דבר, שהרי הבן, אברהם (נתבע 7), רכש המגרש הצמוד למגרש אביו המנוח בטרם רכש האחרון את המגרש נשוא התביעה. לדברי התובעת, היורשים ממשיכים את דרך הכזב והמרמה ומנסים להתחמק מתשלום אגרות והיטלים, אותם הם חייבים מתוקף ההתחייבות.